עבדו הסובל של אלוהים
האם מדובר בישראל, או במשיח של ישראל?
ישעיהו נ״ב:ח׳קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן.
ישעיהו נ״ג
הפרק הזה גרם דאגה רבה. בקרב חלק מן היהדות נקרא: "מצפון רע של בית הכנסת."
בתרגומים חדשים של הברית הישנה, פרק זה אפילו נמחק: "זה שנוי במחלוקת מדי, לכן נשמיט אותו עד ימי המשיח." האם זו טענה נכונה? כאילו אינך יכול לחשוב בעצמך?
זוהי עובדה שפרק זה נדון על ידי מנהיגים יהודים מזה דורות רבים.
במאה ה־10 וה־11, רבי רש״י, אחד מגדולי הפרשנים היהודים, ייחס את הפרק הזה לעם ישראל. מדוע? שימו לב ל־ישעיהו נ״ג:י״א: "בְּצִדְקָתוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים." רש״י טען כי אותו "עבד צדיק" הוא עם ישראל כולו, וטען ש־ישעיהו נ״ב:א׳ עד נ״ג:י״ג כולו מתייחס לישראל.
ישעיהו נ״ג:א׳ — "זְרוֹעַ יְהוָה" נגלתה (השוואה לשמות ט״ו).
ישעיהו נ״ג:ב׳ — "וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה" — ישראל מתחילתו הניסית ומראהו בעיני העמים.
ישעיהו נ״ג:ג׳ — "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים" — ישראל נבזה ונרדף.
ישעיהו נ״ג:ד׳ — "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא" — ישראל נושא חולי העולם ומואשם על הכול.
ישעיהו נ״ג:ה׳ — "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ" — ישראל נדחה לגמרי.
כמו ברבות מן ההטעיות, יש בדבריו גרעין אמת קטן, אך הפירוש רחוק מהמסורת האמיתית.
קולות רבניים קדומים
משה בן מימון (הרמב״ם, 1135–1204) — דחה את הרעיון שישעיהו נ״ג מדבר על ישראל. הוא טען שרש״י סילף את הפסוקים, ושבפועל: "הפרק ניתן מאת ה' כתיאור של המשיח."
רבי משה כהן אבן קרשפין (המאה ה־14) — אמר כי מי שמייחס את ישעיהו נ״ג לישראל מתוך מחלוקת "מעוות את הפסוק ממשמעותו הטבעית." לדבריו, הנבואה ניתנה כדי שכל מי שיטען שהוא המשיח ייבחן על פי ההתאמה לתיאור זה.
רבי אליהו די וידאש (המאה ה־16): "מאחר שהמשיח נושא את עוונותינו, אשר גורמים לו להיפצע, יוצא שכל מי שלא יודה שהמשיח סובל בעד עוונותינו — יצטרך לשאת אותם בעצמו."
רבי משה אלשיך, רבה של צפת: "רבותינו, פה אחד, מקבלים ומאשרים שהנביא מדבר על מלך המשיח, וגם אנחנו נאחז בדעה זו."
תפילת יום הכיפורים
הפרשנות המשיחית הקדומה לישעיהו נ״ג השתמרה עד ימינו בליטורגיה היהודית של תפילת מוסף ליום הכיפורים:
"נִצְטַמְצַמְנוּ בְּעֳנִיֵּנוּ עַד עָתָּה: צוּרֵנוּ לֹא בָא אֵלֵינוּ; מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ סָר מִמֶּנּוּ; נִבְהָלִים אָנוּ וְאֵין מַצְדִּיק אוֹתָנוּ: עֲוֹנוֹתֵינוּ וְעֹל פִּשְׁעֵינוּ הוּא יִשָּׂא, וּבַחֲבֻרוֹתָיו נִרְפָּא לָנוּ. יָהּ נִצְחִי, הִגִּיעַ הָעֵת לִבְרוֹא בְּרִיאָה חֲדָשָׁה. מִשְּׁחָקֵי שָׁמַיִם הוֹצֵאֵהוּ…"
ברור שבאותה תקופה (המאה ה־8) האמינו היהודים שהמשיח כבר בא — והתפללו שישוב.
מדוע לא ישראל?
שימו לב: ישעיהו נ״ג משתמש במונחי "הוא" ו־"לו" עשרות פעמים. אך ישראל מתוארת תמיד בלשון נקבה.
ישעיהו נ״ב:א׳–ב׳ — "הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן; לִבְשִׁי בִגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ… הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלִַם."
ישעיהו נ״ד:א׳ — "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי."
ישעיהו נ״ד:ה׳ — "כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשָׂיִךְ; יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ."
ישעיהו נ״ו:ו׳ — "וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל־יְהוָה…"
מדוע אם כן השינוי ללשון זכר בפרק נ״ג? מפני שלא מדובר בישראל — אלא במשיח, עבד ה'.
פס׳ 4–5 — "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא… מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ."
פס׳ 7 — "נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו; כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל."
פס׳ 10 — "אָשָׁם נַפְשׁוֹ תָשִׂים."
פס׳ 11 — "בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים."
האם ישראל החוטאת יכולה לשאת חטאי הגויים?
הכתובים אומרים שלא.
ישעיהו א׳:ד׳–ו׳הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֹן, זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים: עָזְבוּ אֶת־יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, נָזֹרוּ אָחוֹר.
ישעיהו מ״ב:י״ח–י״טהַחֵרְשִׁים שִׁמְעוּ, וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת. מִי עִוֵּר כִּי אִם־עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כִּמְלָאכִי אֶשְׁלָח; מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם, וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה.
ישראל עצמה חוטאת. היא איננה יכולה לשאת את עוונות העולם. רק המשיח ממלא את הנבואה הזו.
שאלות מתעוררות
אם פרק נ״ג מדבר על ישראל, מדוע הוא לא נקרא בציבור בימים של אבל, כמו תשעה באב או בטקסים ב"יד ושם"? אם סבל ישראל היה עבודת העבד, זה היה אמור להיות נחמה לישראל — אך לא כך הדבר.
האם סבל ישראל הביא גאולה לכל העולם? לא. מותו ותחייתו של המשיח הם שהביאו.
האם חוטאים יכולים לגאול חוטאים? לא (ראה: דברים ט׳, ה׳; יחזקאל י״ח:כ׳; דברים כ״ד:ט״ז).
האם סבל ישראל שינה את העמים מבחינה מוסרית ורוחנית? לא. אבל קרבן המשיח שינה לבבות רבים ברחבי העולם.
מתי "מתה ישראל כעם"? אף פעם. תמיד נותר שארית. יחזקאל ל״ז מדבר על תחייה, אך ישראל כעם שרדה.
עבד ה׳
בישעיהו מ״ט אנו מוצאים כי דרך ישראל יופיע "עבד ישראל" שהוא גם "עבד ה'". העבד הזה ישיב את יעקב אל אלוהיו ויביא ישועה גם לגויים:
ישעיהו מ״ט:ה׳–ו׳וְעַתָּה אָמַר יְהוָה יֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו…וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת־שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ.
זהו המשיח — עבדו הסובל של אלוהים.
ישעיהו נ״ב:ח׳קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן.
ישעיהו נ״ג
הפרק הזה גרם דאגה רבה. בקרב חלק מן היהדות נקרא: "מצפון רע של בית הכנסת."
בתרגומים חדשים של הברית הישנה, פרק זה אפילו נמחק: "זה שנוי במחלוקת מדי, לכן נשמיט אותו עד ימי המשיח." האם זו טענה נכונה? כאילו אינך יכול לחשוב בעצמך?
זוהי עובדה שפרק זה נדון על ידי מנהיגים יהודים מזה דורות רבים.
במאה ה־10 וה־11, רבי רש״י, אחד מגדולי הפרשנים היהודים, ייחס את הפרק הזה לעם ישראל. מדוע? שימו לב ל־ישעיהו נ״ג:י״א: "בְּצִדְקָתוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים." רש״י טען כי אותו "עבד צדיק" הוא עם ישראל כולו, וטען ש־ישעיהו נ״ב:א׳ עד נ״ג:י״ג כולו מתייחס לישראל.
ישעיהו נ״ג:א׳ — "זְרוֹעַ יְהוָה" נגלתה (השוואה לשמות ט״ו).
ישעיהו נ״ג:ב׳ — "וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה" — ישראל מתחילתו הניסית ומראהו בעיני העמים.
ישעיהו נ״ג:ג׳ — "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים" — ישראל נבזה ונרדף.
ישעיהו נ״ג:ד׳ — "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא" — ישראל נושא חולי העולם ומואשם על הכול.
ישעיהו נ״ג:ה׳ — "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ" — ישראל נדחה לגמרי.
כמו ברבות מן ההטעיות, יש בדבריו גרעין אמת קטן, אך הפירוש רחוק מהמסורת האמיתית.
קולות רבניים קדומים
משה בן מימון (הרמב״ם, 1135–1204) — דחה את הרעיון שישעיהו נ״ג מדבר על ישראל. הוא טען שרש״י סילף את הפסוקים, ושבפועל: "הפרק ניתן מאת ה' כתיאור של המשיח."
רבי משה כהן אבן קרשפין (המאה ה־14) — אמר כי מי שמייחס את ישעיהו נ״ג לישראל מתוך מחלוקת "מעוות את הפסוק ממשמעותו הטבעית." לדבריו, הנבואה ניתנה כדי שכל מי שיטען שהוא המשיח ייבחן על פי ההתאמה לתיאור זה.
רבי אליהו די וידאש (המאה ה־16): "מאחר שהמשיח נושא את עוונותינו, אשר גורמים לו להיפצע, יוצא שכל מי שלא יודה שהמשיח סובל בעד עוונותינו — יצטרך לשאת אותם בעצמו."
רבי משה אלשיך, רבה של צפת: "רבותינו, פה אחד, מקבלים ומאשרים שהנביא מדבר על מלך המשיח, וגם אנחנו נאחז בדעה זו."
תפילת יום הכיפורים
הפרשנות המשיחית הקדומה לישעיהו נ״ג השתמרה עד ימינו בליטורגיה היהודית של תפילת מוסף ליום הכיפורים:
"נִצְטַמְצַמְנוּ בְּעֳנִיֵּנוּ עַד עָתָּה: צוּרֵנוּ לֹא בָא אֵלֵינוּ; מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ סָר מִמֶּנּוּ; נִבְהָלִים אָנוּ וְאֵין מַצְדִּיק אוֹתָנוּ: עֲוֹנוֹתֵינוּ וְעֹל פִּשְׁעֵינוּ הוּא יִשָּׂא, וּבַחֲבֻרוֹתָיו נִרְפָּא לָנוּ. יָהּ נִצְחִי, הִגִּיעַ הָעֵת לִבְרוֹא בְּרִיאָה חֲדָשָׁה. מִשְּׁחָקֵי שָׁמַיִם הוֹצֵאֵהוּ…"
ברור שבאותה תקופה (המאה ה־8) האמינו היהודים שהמשיח כבר בא — והתפללו שישוב.
מדוע לא ישראל?
שימו לב: ישעיהו נ״ג משתמש במונחי "הוא" ו־"לו" עשרות פעמים. אך ישראל מתוארת תמיד בלשון נקבה.
ישעיהו נ״ב:א׳–ב׳ — "הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן; לִבְשִׁי בִגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ… הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלִַם."
ישעיהו נ״ד:א׳ — "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי."
ישעיהו נ״ד:ה׳ — "כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשָׂיִךְ; יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ."
ישעיהו נ״ו:ו׳ — "וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל־יְהוָה…"
מדוע אם כן השינוי ללשון זכר בפרק נ״ג? מפני שלא מדובר בישראל — אלא במשיח, עבד ה'.
פס׳ 4–5 — "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא… מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ."
פס׳ 7 — "נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו; כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל."
פס׳ 10 — "אָשָׁם נַפְשׁוֹ תָשִׂים."
פס׳ 11 — "בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים."
האם ישראל החוטאת יכולה לשאת חטאי הגויים?
הכתובים אומרים שלא.
ישעיהו א׳:ד׳–ו׳הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֹן, זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים: עָזְבוּ אֶת־יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, נָזֹרוּ אָחוֹר.
ישעיהו מ״ב:י״ח–י״טהַחֵרְשִׁים שִׁמְעוּ, וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת. מִי עִוֵּר כִּי אִם־עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כִּמְלָאכִי אֶשְׁלָח; מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם, וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה.
ישראל עצמה חוטאת. היא איננה יכולה לשאת את עוונות העולם. רק המשיח ממלא את הנבואה הזו.
שאלות מתעוררות
אם פרק נ״ג מדבר על ישראל, מדוע הוא לא נקרא בציבור בימים של אבל, כמו תשעה באב או בטקסים ב"יד ושם"? אם סבל ישראל היה עבודת העבד, זה היה אמור להיות נחמה לישראל — אך לא כך הדבר.
האם סבל ישראל הביא גאולה לכל העולם? לא. מותו ותחייתו של המשיח הם שהביאו.
האם חוטאים יכולים לגאול חוטאים? לא (ראה: דברים ט׳, ה׳; יחזקאל י״ח:כ׳; דברים כ״ד:ט״ז).
האם סבל ישראל שינה את העמים מבחינה מוסרית ורוחנית? לא. אבל קרבן המשיח שינה לבבות רבים ברחבי העולם.
מתי "מתה ישראל כעם"? אף פעם. תמיד נותר שארית. יחזקאל ל״ז מדבר על תחייה, אך ישראל כעם שרדה.
עבד ה׳
בישעיהו מ״ט אנו מוצאים כי דרך ישראל יופיע "עבד ישראל" שהוא גם "עבד ה'". העבד הזה ישיב את יעקב אל אלוהיו ויביא ישועה גם לגויים:
ישעיהו מ״ט:ה׳–ו׳וְעַתָּה אָמַר יְהוָה יֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו…וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת־שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ.
זהו המשיח — עבדו הסובל של אלוהים.